“שלושה משברים גלובליים משפיעים על ישראל, חייבים למנוע מיתון”

העולם בעיצומם של משברים מתגלגלים ומתפתחים וקשה לראות כיצד ואיך הם יסתיימו, כך אמר פרופ’ ליאו ליידרמן בכנס איגוד הכלכלנים ■ “ישראל נחלשת מאוד בגלל ירידה בייצוא; האתגר העיקרי לקובעי המדיניות הוא למנוע גלישה למיתון”

ליאו ליידרמן / צילום: אלה פאוסט

עו”ד דנה טל- צדוק

“אנחנו בעיצומו של משבר המודלים הכלכליים המשמשים כלכלנים – שהרי לא מוכרים מודלים כלכליים שבהם מורידים את הריבית לרמה כמעט אפסית וזה לא מצליח לאושש את הכלכלה ולהעלות את האינפלציה. אלה תופעות שאנחנו, הכלכלנים, לא יודעים להבין ולהסביר באופן משכנע”, כך אמר פרופ’ ליאו ליידרמן, היועץ הכלכלי הראשי של בנק הפועלים והיועץ האקדמי של איגוד הכלכלנים.


האטה עולמית בצמיחה

מה שמכונה המצב “הנורמלי החדש” בישראל, תואם את הצמיחה הגלובלית ומאופיין בשיעורי צמיחה הרבה יותר נמוכים מלפני 2007-8. התחזית שלנו לצמיחת התמ”ג בישראל עומדת על 2.2% לשנת 2016. לעת עתה, ההאטה בצמיחה ממוקדת ביצוא הסחורות והשירותים.
חשוב להדגיש שגם בעולם ובישראל, “הנורמלי החדש” הנוכחי קורה כשהמדיניות המוניטרית בעוצמה כמעט מקסימלית מבחינת הריביות האפסיות והזרמת הנזילות הגדולה. לפני כמה חודשים חשבו שהפד בארה”ב יעלה בקרוב את הריבית, אבל הנתונים האחרונים מעלים ספק גדול, וגם אם הריבית תועלה, רמתה תהיה נמוכה מאד יחסית לעבר.

לדברי ליידרמן, הדשדוש בצמיחה בעולם ובישראל מושפע משלושה משברים מתגלגלים ולעתים מתעצמים עם הזמן: משבר אמון בקובעי המדיניות, בעיקר על רקע היעדר הובלה ויוזמות ע”י קובעי המדיניות הפיסקלית, שהשאירו את הבנקים המרכזיים כשחקן היחיד הפועל בצורה פעילה מאד למניעת מיתון ונסיגה כלכלית בעולם; המשבר השני הוא משבר המשקים המתעוררים, הנתונים לחוסר יציבות כלכלית, פוליטית וחברתית; והמשבר השלישי הוא משבר תהליך הגלובליזציה, שהרי יותר ויותר מדינות פונות לימין הלאומני והפופוליסטי, המעדיף את האינטרסים הלאומיים על פני האינטרסים הגלובליים.


המשבר הראשון: היעדר הובלה בעולם במדיניות הפיסקלית והתעלמות מבעיות הטווח הארוך

ליידרמן סבור כי משבר האמון הגלובלי במדיניות הכלכלית נובע ממספר סיבות עיקריות ביניהן, העובדה שהבנקים המרכזיים כבר מיצו כמעט באופן מלא את הכלים לניהול מדיניות מרחיבה, עם ריביות ריאליות שליליות, שתתמוך בצמיחה, בעוד שייתכן והריביות היו נמוכות מדי, לפרק זמן ארוך מדי כתוצאה מכך גדל הסיכון לבועות פיננסיות ובנדל”ן. כאשר הריביות נמוכות מאד, נוצרים תמריצים להגדיל את החוב הפרטי והציבורי, ומתישהו יצטרכו לפרוע את הר החובות הללו (כולל בסין).


משבר השווקים המתעוררים

המצב הנוכחי הוא של פסימיות, חוסר יציבות והון שיוצא מהשווקים הללו במקום הכניסה שהורגלנו אליה בעבר לפני 3-4 שנים, למשל, ציפינו שהמונדיאל ב-2014 והאולימפיאדה ב-2016 יתרמו לכלכלה של ברזיל אך התבדינו והיא במיתון. כמו כן, ישנה עלייה חדשה בסיכונים בטורקיה, וברוסיה ובסין שסובלות מבעיות רבות – כגון מיתון ברוסיה והאטה בצמיחה בסין, לגביה קיימים סימני שאלה וחוסר שקיפות ביחס לנתונים הרשמיים המפורסמים ע”י השלטון.


הסתיים ירח הדבש של הגלובליזציה: כוחות לאומניים במגמת עלייה בעולם

במדינות רבות האידאולוגיות הלאומניות והפופוליזם השתלטו על מעמד הביניים החושש לגורלו. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא ה”פוביה” המתפתחת נגד הפליטים המהגרים לאירופה. האפשרות ליציאה של אנגליה מהאיחוד האירופי (המכונה BREXIT) היא עוד סימן למגמה זו. גם תופעת דונלד טראמפ בארה”ב בוודאי מבטאת חוסר נחת מההגירה ממקסיקו ומדינות אחרות.

האם ייתכן משבר קולוסאלי נוסח 1929 בארה”ב? אני סבור שקובעי המדיניות, בנקים מרכזיים, משרדי אוצר וממשלות, ינסו בכל כוחם לפרוס רשתות בטחון אם תהיה סכנה של קריסה. מה שמדאיג ביותר היום זה לא אותו משבר קולוסאלי אפשרי, אלא העובדה שלא ננקטים צעדים לשיקום הכלכלות בטווח הבינוני והארוך. כרגע, עיקר המאמץ הוא בטווח הקצר, וכאמור לעיל, בהובלת הבנקים המרכזיים.

מה ההשלכות של ניתוח זה לתיקי הנכסים של הציבור? אין ספק שבשנתיים האחרונות חלה הרעה בתחלופה בין תשואה צפויה לסיכונים. אנו כנראה נמשיך לחוות תשואות נמוכות מאד וסיכונים גבוהים יחסית, שמחייבים זהירות גדולה בקביעת הרכב תיקי הנכסים.